השקט בעין הסערה

הבית רועד

באגרים חוצבים בסלע

משאיות מפנות נגלות של סלעים

האוויר הוא אבק

ואני רוצה לחיות.

אין לי ברירה,

בתוך הסערה.

מכיר את זה?

שהכל מרגיש סוגר עליך?

רעשים איומים

הדף של אבנים

חול בעיניים

הגוף מכוסה בפודרת סלעים

לך תמצא את השקט!

אז מצאתי.

לפחות את השקט הפנימי.

האווירה המחורפנת הזאת,

משמשת אותי כחומר בעירה

ליצירה, לעשייה, לפוקוס

על תנועה.

וברמה עמוקה אפילו יותר,

זו הזמנה לנשום עמוק

להרגיש פנימה את עצמך.

להודות שאתה בכלל פה.

ואז לקבל עוד נשימה עמוקה לתוכך.

כי אתה חי.

ושום סערה לא תשבור אותך

גם אם, 

אתה הלב שלה.

באהבה,

שחר-דוד