בלוג מהלב - שחר-דוד ספילמן

היי שחר-דוד, בוקר אור מה שלומך? קבענו פגישה, זוכר? האמת שכחתי. איזה כיף לגלות מחדש תודה על הספונטניות. פתאום הבריאה פינתה לך שעה לפגוש את עצמך. אז מה אתה אומר? מה אתה מרגיש? רגע, קח נשימה טובה. ירוק לב פתוח אופק שמיים פתוחים עננים מרחפים מול עיניי מתחברים בתוכי שמחים מרגיש כמו יום נפלא מתהווה כבר הווה צלילים מנעימים את הרגע בוקעים מהרמקול הקטן מונח על המתלה בכניסה ואפשר לומר תודה! תודה. תודה על האהבה שפועמת תודה על אהבה שנרקמת תודה על אהבה מזמרת תודה על האישה שלי תודה על הביחדנס באמת נס! גלוי. נכתב בגעגוע שמח לענת שמחה יקירתי, שחר-דוד

  היי הלכתי לאיבוד ומבקש לשוב רוצה לתת ללב את הבמה לכתוב את שנובע בשביל מה כדי להרפות כדי שהראש רגע ירגע כי יש מי שמקבלים דבר מה מתוך מה שנובע למנוע את זה זה משווע   אז כותב זה מרגיש אוהב רוצה גם לתת מקום ללב?

 כשהתחלתי לכתוב כילד, הרגשתי תחושה של קסם באוויר. אפילו קראתי לספר הראשון שלי - גרזן הקסם. נשמע מלחמתי, והיה בו משהו כזה. אבל בעיקר, הוא סיפר על ילד או נער אבוד שחיפש את דרכו. הוא עבר דרך מערות דרקונים וגרזן קסום אחד. חיפש את עצמו, אולי את משמעות החיים, ושב הביתה. ביקש להיות אהוב

  תאמין בעצמך אל תחפש תשובות ואישורים בחוץ שחרר ממך את המרדף האינסופי אחרי הזנב של עצמך תן לעצמך את האישור הזה שאתה מבקש תהיה מאושר ביש בדיוק איך שאתה התארים והסיפורים לא יוכלו להגדירך אתה הווית חופש כשאתה חש זאת נע בתוכך שבת הביתה

 כשהייתי ילד הרגשתי כ"כ קטן בלתי נראה שקוף מיותר נטוש עזוב מסוגר מנותק והאמנתי שזה אני אז מבלי להבין טיפחתי את הקורבני לא היה טעם לחיים לא האמנתי באהבה הרגשתי בודד מפוחד עד שהתגלתה האהבה פגשתי לב פתוח למדתי לאהוב מצאתי סיבות לקיומי לקחתי אחריות בחרתי גברתי התבגרתי חיברתי פתחתי נשארתי האמנתי הבנתי התבוננתי הקשבתי שחר-דוד