בלוג מהלב - שחר-דוד ספילמן

הבית רועד באגרים חוצבים בסלע משאיות מפנות נגלות של סלעים האוויר הוא אבק ואני רוצה לחיות. אין לי ברירה, בתוך הסערה. מכיר את זה? שהכל מרגיש סוגר עליך? רעשים איומים הדף של אבנים חול בעיניים הגוף מכוסה בפודרת סלעים לך תמצא את השקט! אז מצאתי. לפחות את השקט הפנימי. האווירה המחורפנת הזאת, משמשת אותי כחומר בעירה ליצירה, לעשייה, לפוקוס על תנועה. וברמה עמוקה אפילו יותר, זו הזמנה לנשום עמוק להרגיש פנימה את עצמך. להודות שאתה בכלל פה. ואז לקבל עוד נשימה עמוקה לתוכך. כי אתה חי. ושום סערה לא תשבור אותך גם אם,  אתה הלב שלה. באהבה, שחר-דוד

מפחד לקבל ביקורות על הספר שלך? מפחד לקבל ביקורות שליליות על הספר שלך? כדאי שתקרא את זה. בזמן שכתבתי את הספר שלי, עלו בי הרבה קולות מקטינים שכירסמו בשקט בשקט ובהתמדה את הביטחון העצמי שלי. כמו "מי יקרא את הספר שלי? ומי ירצה להשקיע בו כסף?". קודם כל, הם נבעו מהעבר, מסיפור ישן, שרץ לאורך שנים על מה ומי אני. לא מספיק, לא מוצלח וכדומה. אחר כך, הם קיבלו חיזוקים מדמויות כאלו ואחרות, ששידרו לי בריפיט את שחשבתי על עצמי. היו כל מיני אנשים שלא האמינו בי, בכל מיני נקודות בדרך. היום אני יודע, המשותף לכולם: הם לא מאמינים בעצמם. ולכן משליכים את חוסר האמונה על מי שלא בטוח בעצמו באמת. עצם הרצון להוציא לאור ספר, הוא אומץ גדול. ובעיניי, שליחות חשובה. ואף הכרחית. כבר כתבת את הספר? עברת את התהליך... והנה אתה לקראת היציאה לאור! אז ברור שעכשיו כל הפחדים יקפצו... זה באמת טבעי. אל תתן לזה לעצור אותך! ואם גם אתה מתמודד עם אותם קולות מקטינים אך עמוק בפנים אתה מבין שיש לך משהו טוב ביד, יש לי צידה לדרך בשבילך, מדריך ייחודי שהכנתי עבורך, ויעזור לך להוציא לאור את הספר הראשון שלך! במדריך, אני מלמד על 5 טעויו...

היום כותב בלי סיבה. היום כותב בלי מוזה. היום כותב בלי רצון. בלי זרימה. היום כותב אולי גם בלי פואנטה. היום לא כותב בשביל הצלחות. לא כותב בשביל השפעות. לא כותב בשביל לגעת. לא כותב בשביל לתת משהו. לא כותב בשביל להעביר השראה. לא כותב בשבילך, האמת, גם לא כותב בשבילי. כותב רק בשביל לכתוב. כותב כי זה שריר שחשוב לי. גם כשהסיבה נעלמת לי. כותב....  משכתב... מעצב... אהיה אשר אהיה תודה.

האם זו מוזה של אישון לילה? האם זה קורה במקריות? יכול להיות שיש סיבה לכך? כן וכן וכן, אבל לא בהכרח. יכול להיות שזו מוזה מקרית, אבל אני לא מאמין במקריות. אז כן, בטוח - יש סיבה. למה אתה כ"כ בטוח? כי חקרתי , כי חוויתי. וזה ניכר שהמציאות משתנה לפי מה שאני מרגיש ומשדר. אפשר לקרוא לזה גם סימנים או ניסים, אבל בעיקר, זו אחריות - להביא את האור. לא לצפות לו מבחוץ. אז מה הסיבה? אולי זה הסיב שאתה אולי זה מה שאתה מסב לעצמך, לסביבתך. למילה "מסב" יש פירושים: 1. תנועה - "הוא הסב את מבטו כששמע..." 2. שינוי - "הסבתי את הכיסא לצד השני" 3. יצירה - "רגעים עם המשפחה מסבים לנו שמחה" וכמובן, שהיא גם מדברת על סיבוב, אפשר לומר גילגול. ובלי סיבוכים, השאלה המתבקשת  היא, מה אתה עושה בגילגול הזה? מה הופך אותו למשמעותי בשבילך? מה הופך אותך למשמעותי בשבילך?  ובשביל קרוביך? אני אוהב לגלות משמעות מחדש כתוב לי בתגובה, מה משמעותי בך - בשבילך? ומה הופך אותך למשמעותי בשביל סביבתך?

מה זה אומר להיות נאמן לעצמך? זה אומר להתמסר למסע,  אם זה בכתיבה -  אז העניין הוא -  לכתוב את עצמך לדעת. גם כשלא נוח, גם כשלא זורם. לכתוב. מה שיוצא. איך זה מרגיש להיות נאמן לעצמך? בדיוק ככה. מאתגר, דורש להתגבר להתבגר. ושוב להתמסר. להתמיד. לקבוע דייטים של כתיבה עם עצמך. לתת מקום לקול שלך תמיד. וכשאתה נתקע, אז בדיוק הזמן להגביר את הקצב :) ולכתוב אפילו יותר. לא משנה, גם אם זה רק שירבוט. העיקר שידך כותבת. גם אם זו הרגשה כוזבת ובמיוחד אם כואבת. זו עוד קליפה שמבקשת להשתחרר ממך. כדי שתהיה עוד יותר מי שאתה. באהבה, שחר-דוד

כשאתה שם את עצמך במקום הראשון.   בתור בעל עסק, בתור בנאדם! האם זה מעיד עליך שאתה מרוכז בעצמך? אגואיסט? נרקיסיסט?  שם אחר שמספר על בעיה? האם זה אומר שאתה מנותק? חי בבועה? להלה לנד? האם האגו מנהל אותך? האם זה אומר שאתה מזניח את הקהל שלך? האם אתה מושפע ממה חושבים עליך? הכל בסדר! מותר להרגיש. אפילו מותר לשפוט את עצמך - רק, מה הטעם בכך? עכשיו אחרי שהשפיטה מונחת ויש לה מקום: כשאתה שם את עצמך במקום הראשון.   בתור בעל עסק, בתור בנאדם! זה מעיד עליך שיש לך ביטחון עצמי. שאתה מרגיש ראוי, משמעותי. זה אומר שאתה מחוזק. חי בגוף שלך, בלב שלך. רגע, מה זה "אגו"? האם זה השימוש במילה "אני"? האם זה משנה? האם זה אנוכי? מותר לך להיות אנוכי. זו הדרך שלך, לקבל את עצמך. זו הסמכות הפנימית שלך, לבחור במתנה שאתה לחיים. אז לא, אתה לא מזניח את הקהל שלך. אתה מחייה את עצמך, אתה מעניק לך. אתה מתמלא. וכשהמיכל שלך גדוש בכל טוב, יש לך הרבה יותר מה לתת לכל מי שאתה פוגש. אז אם אתה מושפע ממה אנשים חושבים עליך, זה בסדר גמור, מובן לחלוטין. אבל אני כאן, כותב את המילים הללו, כדי להזכיר לך ולהמחיש לך כמיטב יכול...

ברגע שהגעת לנקודה בה, אתה רוצה לברר את המסר הייחודי שלך, תדע, שאתה בנקודה טובה.   זה רגע מיוחד - להיפגש בינך לבין עצמך. בתוכך.   המפגש הזה, הוא היזכרות עמוקה   בנבכי נשמתך במאווים שלך.   אז מה הקול הייחודי שלך? קודם כל עליך, להשמיע אותו.   לתת לו מקום. לעצמך.   להסכים להתבטא. גם כשזה לא נוח לך.   במיוחד מול מי שחשוב לך מי שאהוב בך.   לשחרר את הבטן. לא רק בשירותים.   לומר את שעל ליבך אחד בפה אחד בלב   כן.   ומעבר לזה?   כל דבר זה בונוס.   אבל תכלס, זה הקול האמיתי שלך.   הוא האמת שלך.   תבטא את עצמך במסירות בעקביות.   ומשם הדברים יתחברו יתבהרו.   מסע נעים איש יקר,   שחר-דוד בית לספרים השקת הספר צומת לב צילום: בר בינו

שינויים מפה ועד ......    בקיצור, יש הרבה מה להכיל הכלי מבקש להתרחב  ולקבל. אחת הדרכים היפות ביותר לגדול היא להכיר במה שישנו. ולא רק להכיר, אלא, להודות על קיומו. אני רוצה לומר תודה, על הביחד שלנו אישתי היקרה. על שיתופי הפעולה שלנו בכל המישורים. מרכז הלב הוא הסנטר של הביחד. הנביעה של הגוף החיבור עם הנפש. והוא גם שם העסק שלנו המרכז שמתוכו ובתוכו אנחנו משתנים גדלים, מתכיילים. ממנו נולד בית לספרים. דרך העשייה המשותפת שלנו בהגשמת הספר הראשון, הפכנו לשותפים  גם בתחום הפקת ספרים. תודה על השותפות תודה על הביחדנס. תודה על הנס של הביחד תודה עלייך אהובתי. שנמשיך לצמוח לפרוח לזרוח. ולא לשכוח. שחר-דוד צילום: פלג אלקלעי