הכתיבה ככלי - ביטוי של ריפוי

 

בגיל 3, עצרתי את עצמי מלבטא את קולי.
בגיל 9, גיליתי את עולם הכתיבה.
אפילו כתבתי ספר קצר.

ואז, הכתיבה נשכחה.
זנחתי אותה לשנים.

עד גיל ההתבגרות,
בו הגיע לפתחי משבר רפואי.

התביישתי לפנות לעזרה,
פחדתי מהתגובות והשיפוט
שעלולים להגיע.

נשארתי לבד,
בהסתרה,
עם התמודדות וכאבים קשים.

אז,
מצאתי מחברת קטנה,
עם כריכה של מותג מוכר.

והתחלתי לכתוב…
את הכאב,
את הרגעים של
השבירות.

בהמשך,
את הפעמים
שהצלחתי להתמודד.

לא הבנתי מה אני בדיוק עושה.

אבל עם הדרך,
גיליתי שהכתיבה במחברת תומכת בי.
והמשכתי.

למה אני מספר לך את זה?

בדיעבד,
הכתיבה ממש נתנה לי כוחות,
מוטיבציה, אמונה.

אני רוצה להעביר אותם אליך.

לאחר כמה שנים,
ההורים מכרו את הבית הישן.
הגעתי עם אחי לשם.

ראינו מחזה קשה.

אפשר לומר,
שבית ילדותנו נבזז.

ובתוך כך,
גם המחברת המדוברת, נעלמה.

אבל זה לא משנה,

הזיכרון נותר!
הכוחות קיימים,
הפוטנציאל הגלום
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו
עומד בעינו!

עברו שנים.
בפסח 2023,
אישתי ענת שמחה ואנוכי,
הוצאנו לאור,
בכוחותינו עצמיותנו,

את הספר הראשון שלי, "צומת לב".

כל זאת אני כותב,
בשביל להזכיר,

כמה הכלי הזה מרפא את הנפש,
מנקה את הנשמה.

מאפשר לאחרים, דרך הקול שלך -
לרפא את עצמם, להבין את כאבם.

זו בעצם הזמנה פתוחה בשבילך -
לכתוב את עצמך!

שום דבר ואף אחד לא צריך,
ולא יכול לעצור אותך.

הכתיבה היא כלי,
לריפוי ושיחרור הנפש.

תן לה ולעצמך דרור.

לצאת לאור.

כתוב, שתף,

הפץ את הגיגיך.

העולם צמא לקרוא אותך.

וגם אני,

שחר-דוד

צילום: פלג אלקלעי